אם הגעתם לעמוד הזה, כנראה שביקרתם בבית שלי, ואמרתי לכם שאתן לכם לינק להמלצות שלי לאן להמשיך את הטיול אחרי ינגון. ובכן:
לינגון אני ממליץ 3 ימים, ותוכלו לראות המלצות מה לעשות בפוסט שלי על דברים לעשות בינגון.
אחרי ינגון:
ינגון > באגאן
אני ממליץ מינגון להמשיך לBagan. בתכלס, בפעם הראשונה שהייתי בבאגאן הייתי 5 ימים. הכי לקחתי את הזמן ונחתי בין העצים, ועשיתי מדיטציה בתחתונים ליד פגודות מבודדות. אחותי הייתה שם בסתיו האחרון 3 ימים, והכי רצתה להשאר עוד, כי היא פשוט התאהבה. אבל ההמלצה שלי למטיילים היא להשקיע יומיים בבאגאן, ולהמשיך כשהלב שלכם מוכן. בורמה היא לא מדינה של "לתקתק יעדים". תטיילו ברגוע, ותנו לנשמה של המקום להכנס לכם ללב, ואז תמשיכו. ביום הראשון לקחת את נוי נוי או איזשהו סיור כזה כדי להבין את ההסטוריה, ואת החשיבות של המקום, וביום השני פשוט לקום מוקדם לראות את הזריחה (אל תפספסו!), לקחת טוסטוסים (בערך 6000 צ'יאט ליום. שימו לב שאתם דורשים קסדה!) ולטייל בין הפגודות, יש נקודות תצפית יפות בחינם, ונקודת תצפית מושלמת ב-5$ כניסה. הייתי ממליץ ללכת. כדורים פורחים עולים בין 250$ ל-430$ לבנאדם, תלוי כמה מוקדם אתם קונים את הכרטיס. ככל שזה יותר קרוב למועד ההמראה, כך המחיר יותר נמוך. שמעתם נכון. נמוך. אבל הכי נמוך שאני שמעתי זה 250$. אז כמובן שלא עשיתי את זה. בסוף היום השני – הייתי לוקח אוטובוס לילה ליעד הבא.
באגאן > מינדט (או מנדליי)
משם אפשר להמשיך למינדט. תלוי בעונה. העונה של מינדט היא מאוקטובר לפברואר. מחוץ לעונה – לא הייתי ממליץ להגיע לשם. הראות לא טובה, והנשים המקועקעות לא יוצאות כמעט מהבית. מינדט היא לגמרי לא אתר חובה, אבל היא שונה, מיוחדת, ובעלת אופי מיוחד שאפרט עוד שניה. העניין עם מינדט - שלא פשוט, ויקר (יחסית לאזורים אחרים בבורמה) לטייל שם, כי זה אזור כל כך לא מתוייר. וזה גם הקסם שלו. הוא ידוע לנופים היפים, ולאנשים המיוחדים (ובמיוחד המיוחדות) שיש בו. מינדט עצמה היא עיירה קטנה, שאין בה הרבה. אם רוצים לראות את הנשים המקועקעות – צריך לקחת הסעה, או סיור של כמה שעות בכפרים מסביב (והם לא קרובים). למינדט הייתי נותן בערך 3 ימים. משם צריך לעבור דרך פקוקו, כדי להגיע למנדליי.
מנדליי
ממש ממש לא לוותר על מנדליי!!! שני האתרים הכי יפים בבורמה הם במנדליי. חורה לי לשמוע שאנשים מדלגים על מנדליי כי הם "שמעו" שאין מה לעשות בה. אני לא יודע ממי שמעתם, אבל הוא לא מבין. אני הייתי 9 פעמים במנדליי, ואני יכול להיות עוד 9, ולא אשתעמם! אחרי שגערתי בכם, ואתם מבינים שאתם לא מוותרים על מנדליי, אמשיך:
במנדליי הייתי ממליץ בין יומיים ל-3 (אני ממליץ 3). יום אחד לתוך מנדליי, יום שני אתם חוצים את הנהר במעבורת לMingun, ועושים שם חצי יום, וחוזרים ומסיימים לעשות עוד כמה דברים במנדליי. וביום השלישי לוקחים טוקטוק ויורדים ל-Innwa ו-Amarapura. אמור לעלות בערך 35,000 צ'יאט לכל היום. הרוב המוחלט של האנשים לא מגיעים לשתי הערים האחרונות, וחבל, זה מקומות מרהיבים. (אם יש זמן, אפשר כמובן ללכת למפלים, אבל עוד מעט נגיע לפין-או-לווין, אז עדיף כבר ללכת למפלים שם.)
רשימה יותר מדוייקת של מה לעשות במנדליי, תוכלו לראות בפוסט שלי על דברים לעשות במנדליי, אבל אל תפספסו (!!!) את 2 האתרים הבאים:
קוטודו Kuthotaw Pagoda – הספר הגדול בעולם. אתר מרהיב של 720 פגודות לבנות משוכפלות – אתם הולכים בים אינסופי של מטריקס-פגודות. מרהיב
מיא ת'יין טאן Mya Thein Tan Pagoda – פגודה לבנה ספירלית בצד השני של הנהר (Mingun). עוצר נשימה
אלה לדעתי 2 האתרים הכי יפים בבורמה.
מנדליי > פין או לווין (או קאלו)
ממנדליי הייתי ממשיך לפין או לווין אם יש לכם זמן (לא אתר חובה), או לקאלו (אל תגידו קלאו, באמא שלכם!):
בפין או לווין יש שוק מקסים, מפלים יפהפיים, וקטיף תותים בעונה (דצמבר עד מרץ). מזג האוויר קר יותר משאר בורמה, וזהו מקום טוב להמלט אליו אם הגעתם בעונה החמה. אם אתם הולכים לקטיף תותים, אל תלכו ל-December Garden, כי זה הכי מתוייר, לכו בשדה מקומי. גם החוויה הרבה יותר נעימה, וגם אתם תורמים למקומיים ישירות. וגם יותר זול. בפין או לווין אפשר לקחת את הרכבת לסיפו, שהיא אטרקציה בפני עצמה. גשר מקסים ועצום. אתם לא הולכים לסיפו! יש לשם אזהרת מסע, ולא סתם. יש מלא מוקשים מסביב לכפר, וגרמני התפוצץ שם לפני כמה חודשים. כשהאזהרת מסע תרד, אעדכן את הפוסט בהתאם.
פין או לווין > קאלו (או מנדליי > קאלו)
מפין או לווין, (או במקום), אפשר ליסוע לקאלו. לדעתי, לתרמילאים אין הרבה מה לעשות בקאלו (אני אומר את זה בלי טיפת התנשאות!). אבל אם אתם רוצים לגלות את קאלו, כנסו לאתר הזה, וגלו עולם שלם.
קאלו היא עיירה חמודה, יש את תחנת הרכבת הישנה, טרק קצר של שעתיים שמביא אתכם לנקודת תצפית יפה עם מסעדה הודית טובה, צ'פאטי וקארי, וכמה מסעדות. אבל בגדול זהו. לא הייתי מבזבז זמן על קאלו, והייתי מתחיל ישר את הטרק לאינלה לייק.
*הארה על קאלו לשומרי שבת: בקאלו יש מסעדה שיודעת לעשות חלות, וזו עיירה נעימה לעשות בה שבת, אז אם אתם מתכננים את הטיול שלכם בהתאם לשבתות, תתכננו להגיע לקאלו בשיש, ולעשות שם את השבת. כנ"ל לגבי אינלה לייק.
קאלו > אינלה לייק
אולי הכל כבר נאמר על הטרק המפורסם מקאלו לאינלה לייק. לא אכביר. נופים יפים. הרבה הליכה: 20 ק"מ ביום. רמת קושי בינונית. מישורי-ירידה לרוב. ישנים ואוכלים אצל מקומיים. יש אפשרות ליומיים או שלושה. החוויה מאד תלוייה במדריך ובקבוצה. בחרו את חבריכם בקפידה. הטרק נגמר באינה לייק, וכל החברות ישלחו את התיקים שלכם לנקודת הסוף.
אינלה לייק
ברוכים הבאים לאינלה לייק. (ממליץ לישון אגב בניאונג שוויי. עיירה מתוקה, צעירה וזולה בהרבה מלישון על האגם). באינלה הייתי ממליץ להיות 3 ימים: יום אחד לעשות סיור יום שלם בסירה. יש מדריכים מומלצים, לא אפרט. שימו לב שאתם מבקשים מהמדריך לא לקחת אתכם למלכודות תיירים של אריגת חוטי לוטוס, ותכשיטי כסף. תבקשו לראות את הדברים האותנטיים: כפרים צפים, בתי ספר צפים. יש אדור בתוך אחד הנקיקים של האגם שהוא כמו באגאן טרופי ויפהפה. בדרום יש כפר כדרים חמוד. יום של כזה צריך לעלות סביב 35,000.
ביום השני הייתי לוקח אופניים (בערך 2000 צ'יאט ליום שלם), ומטייל בסביבת האגם. יש בריכות קצינים, ושדות, וכרם, נקודות תצפית ומעיינות חמים. הייתי מטייל וחוקר. לא חסר מה לראות. יש כמובן את הסדנאת בישול המקסימה של זוזו, ואת השוק המקומי שהוא חובה בעיניי (זוזו גם לוקחת לשוק, אבל גם תגיעו לשם עצמאי).
את היום השלישי הייתי עושה יותר רגוע. זה אזור יפה, עם תרבות ונופים מרגיעים. הייתי נותן לאנרגיה הזו להכנס לי קצת לגוף, ולוקח יום אחד יותר רגוע. אולי בריכה במלון, אולי ספר במלון.
אינלה לייק > ינגון (או אינלה לייק > פה-אן)
מאינלה לייק הייתי ממליץ לחזור לינגון (כי הכל מתנקז לפה ומפה), או להמשיך לפה-אן Hpa-An, והחוצה לתאילנד דרך מעבר קרקעי מאי-סוט.
פה-אן יפהפיה. נופים מדהימים (שימו לב למזג האויר. בעונה הגשומה יש שם שטפונות). הייתי ממליץ לפה-אן יומיים בלבד. יום נוסף – ולא יהיה לכם מה לעשות: ביום הראשון הייתי לוקח את הסיור של שבעת האתרים. זה סיור טוקטוק שמזמינים במלון, והוא לוקח אתכם דרך 7 אטרקצית חובה: מערות, נקודות תצפית, מערת עטלפים וכו. אין מדריך, לא מסבירים לכם מה זה כל דבר, אבל מאד מעניין. ביום השני הייתי מסתובב על טוסטוס או טוקטוק דרך מפלים, פגודות ופשוט נופים. הנופים בפה-אן מדהימים. הרגשתי כאילו אני בסרט אווטר. רק היה חסר סלעים צפים.
צ'ייטיו (גולדן רוק)
משם הייתי ממשיך לגולדן רוק Kyaiktiyo. האבן חמודה. הנוף יפה, אבל מה שהיה לדעתי הכי כיף זה:
א. המסע במעלה ההר על גב משאית – פחד וכיף אימים.
ב. הכפרים הנסתרים המעלה ההר אחרי שעוברים את הפגודה. מסתבר שאנשים גרים שם, ואפשר לטייל יחף בכפר שלהם, ולראות אותם משחקים כדורגל ברחוב. חוויה אותנטית שלא הייתי מוותר עליה.
צ'ייטיו בגדול זה כמה שעות. אפשר לגמרי לעשות טיול יום מינגון, ולחזור בערב אם רוצים
ינגון > חופים
אחרי שחזרתם לינגון, תלוי כמה זמן יש לכם, אם יש לכם לפחות 4 ימים – תמשיכו לחופים:
א. Ngwe Saung (שש שעות נסיעה) – אותנטי, תרבותי, מקומי. פה אפשר לראות איך המקומיים נהנים מהחוף. הוא חוף יפה, אבל לא מצוחצח נקי מדהים כמו נגאפלי. יש שם המון מסעדות מצויינות. מאד מומלץ. אותנטי.
ב. Ngapali (שתים עשרה שעות נסיעה) – חוף לתיירים. מצוחצח. יותר יקר, אבל הרבה יותר יפה. חוף קטן ייחסית, אפשר לשכור טוסטוס, ולעשות אותו מצד לצד ב20 דקות.
ג. Dawei (שתים עשרה שעות נסיעה) – אזור חופים דרומיים. חופים עצומים, נקיים, ריקים מאנשים. צריך לשכור טוסטוס, וליסוע שעתיים כדי להגיע לחופים נידחים ובתוליים. אוירה מאד רגועה.
יש כמובן עוד דברים שלא פירטתי עליהם. הפוסט הזה מיועד לתמצת את המקומות הMUST, (ועוד כמה המלצות טובות אחרי הMUST). בורמה עצומה, ויש עוד המון המון מה לראות מעבר למה שרשום פה בפוסט.
3 אזורים שאני לא ממליץ ללכת:
1. באגו Bago. משעמם טילים. אל תבזבזו את הזמן שלכם
2. דאלה Dala. מסוכן. מלא נוכלים שיכולים להיות אלימים כלפי תיירים. אל תלכו! זה מעבר לנהר, דרומית לינגון.
3. סיפו Hsipaw. אזהרת מסע. מוקשים. מסוכן.
Comments